<h1>ספר האסופות סימן מ"ט</h1>
<h2>דף נח:</h2>
בהמה שיש לה תרין סניא דאיבי (דהיינו הובלילא) וקורין אותו סניא דיבי, ששונאין אותו הזאבים ואינם אוכלים אותו. ויש מפרשין סניא דיבי מלשון מסנן ודייב, כלומר מסנן הפרש ומזיב אותו בתוך בית הכוסות, הביאוה לפני רבינא וטרפה דכל יתר כנטול דמי. וכן שתי מרירות בכבד, אם שופכות להדדי חדא הוא וכשרה, ואם לאו תרתין אינון וטריפה. ההוא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא סבר רב אשי למטרפה. א"ל הונא מר בריה דמרימר לרב אשי, כיון דעבידא דשפכה ריעי מבי כסי להובלילא כשרה, דהני עזי ברייתא הכי אית להו ההוא גובתא דהוה נפקא מבי כסי לכרסא, סבר מר בר רב אשי לאכשורה, ונדחית ועלתה באיסור, ולמה עלתה באיסור, לפי שנסתם מעבורת הפרש מבית הכוסות לבטן, תמות הבהמה. העיד יונתן בן שילא לפני ר' על שני בני מעיים פי' ב' הדורא דכנתא היוצאין מן הבהמה ומן הקיבה בשני מקומות כאחת טריפה, וכנגדן בעוף כשר. אבל אם יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע (טריפה) [כשרה] כל בהמה הדקין שלה, חוט אחד משוך ואם יוצא ממנו אחד כמין ענף שיוצא ממנו בד בתוך הענף, אם משני מקומות יוצאין טריפה, ואם נמשכין ממקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה. ופליגו בה תרי אמוראי חד אמר אע"ג דלא הדרי וערבי, וחד אמר והוא דהדרי וערבי ראשי בני מעיים ומתחברין יחד ונעשו שניהן חוט אחד. אבל אין מתערבין אז הוא יתר וכנטול דמי וטריפה.
